פסק-דין בתיק סע"ש 39422-01-13

2.         המוסד לביטוח לאומי טען כי התביעה התיישנה מאחר והוגשה מעל שנה לאחר קבלת החלטת פקיד התביעות. הדיון בתביעה שהגיש המבקש נגד המוסד לביטוח לאומי קבוע ליום 4.2.13.

3.         ביום 21.1.13 הגיש המבקש בקשה זו ובה ביקש להורות לבנק לתבוע בשמו את המוסד לביטוח לאומי בגין תאונת העבודה הנטענת וזאת כדי "להציל" את תביעתו מטענת ההתיישנות שטען המוסד לביטוח לאומי.

4.         המבקש סומך בקשתו על סעיף 393 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה - 1995 (להלן - סעיף 393), המקנה למעביד זכות להגיש לבית הדין, בשם העובד, תובענה נגד המוסד לביטוח לאומי:

"393. עובד או התלויים בו, שהמוסד דחה את תביעתם לגמלה לפי פרק ה' ולא הגישו תובענה לבית הדין לעבודה תוך המועד בנקבע בתקנות, הזכות בידי המעביד להגיש לבית הדין לעבודה, בשמם, תובענה נגד המוסד, תוך תקופה שקבע שר המשפטים בהתייעצות עם השר."

תקנה 2 לתקנות הביטוח הלאומי (מועדים להגשת תובענות) התש"ל - 1969 קובעת כי:

"תובענה של מעביד, בשם עובד או התלוי בו, לגמלה לפי פרק ה' לחוק, כאמור בסעיף 393 לחוק, תוגש לבית הדין לעבודה בתוך שנים עשר חודשים מתום המועד להגשת התובענה על ידי העובד או התלויים. . . או מהיום שבו מסר המוסד הודעה למעביד על דחיית תביעתם של העובד או התלויים, הכל לפי המאוחר יותר."

5.         בקשת המבקש לוקה במספר פגמים, הבקשה לא נתמכה בתצהיר לא הוגשה תביעה נלווית לסעד העיקרי, זאת בנוסף לעיתוי בו הוגשה הבקשה ימים ספורים לפני הדיון הקבוע בתביעת המבקש נגד המוסד לביטוח לאומי.

6.         הבנק הגיש תגובתו המפורטת ביום 28.1.13. באותו יום קבעתי כי בכוונתי להורות על דחיית הבקשה ללא צו להוצאות. זאת לאור תגובת הבנק והנספח שצורף לה לפיו הבנק קיבל תשובה מהמוסד לביטוח לאומי כבר ביום 15.10.09 כי תביעת המבקש נדחתה. ביום 29.1.13 קבעתי כי הצדדים יודיעו עד ליום 30.1.13 האם הם מבקשים להוסיף על כתבי הטענות או מבקשים שיינתן פסק דין על סמך החומר שהוגש.

7.         המבקש הגיש תשובה לתגובת הבנק, מה שהצריך את הבנק להגיש תגובה מפורטת נוספת ובה כתב כי הבנק עומד על הוצאותיו לאור התנהלות המבקש ובכלל זה לוח זמנים קיצוני שהמבקש יצר, מה שהצריך הגשת תגובות ולימוד החומר במועדים קצרים ביותר. ב"כ הבנק הודיע כי הבנק היה מסכים לוותר על הוצאותיו לו המבקש היה מסכים לדחיית התביעה ולא היה ממשיך להגיש בקשות שמצריכות לימוד החומר והכנת תגובות לבית הדין במועדים קצרים של מספר שעות.

8.         היום הגיש המבקש בקשה למחיקת התביעה ללא צו להוצאות.

9.         על מנת לא להותיר את הדף חלק, אוסיף כי סעיף 393 לחוק הביטוח הלאומי לא נועד לקדם את האינטרס של העובד - הוא נועד להגן על מעביד שבוחר להיעזר בו. הסעיף בא לתת למעביד כלי להגן בו על זכויות המעביד כנגד תביעה עתידית של העובד - כלי אשר הבחירה בו מצויה בשיקול דעתו הבלעדי של המעביד.

10.        מקובלת עליי עמדת הבנק ולפיה לא ניתן לחייב אדם להיות תובע בהליך, רק מטעם זה היה מקום לדחות את התביעה. אולם, משהגיש המבקש בקשה למחיקת התביעה אני מורה על מחיקת התביעה.

11.        לאור התנהלות המבקש ובכלל זה עיתוי הגשת הבקשה מה שהצריך את עורכי הדין של הבנק לעמול על הכנת תגובות בלוח זמנים קצר ביותר, יש לחייב את המבקש בהוצאות הבנק ובשכ"ט באי כוחו. עם זאת יש להביא בחשבון את בקשת המבקש למחוק את התביעה. אמנם הבקשה הוגשה היום אך על פי אישור הפקסימיליה הבקשה נשלחה כבר אתמול בערב למזכירות בית הדין כך שניתן לומר שהמבקש פעל למחיקת התביעה זמן סביר לאחר קבלת תגובת הבנק.

12.        תובע שמגיש תביעה לבית הדין אמור לדעת שלנתבע נגרמים נזקים והוצאות. נקודת המוצא לחיוב בעל הדין שהפסיד בדיון בהוצאות בעל דינו, היא של חיוב בהוצאות ריאליות, חיוב שיש בו כדי: למנוע מן הצד הזוכה חסרון כיס, להרתיע תובעים-בכח מלנקוט בהליכי סרק, ולעודד נתבעים-בכח להימנע מהתגוננות סרק מפני תביעה ראויה (ראו: ע"א 412/62 אברהם נ' גרפינקל, פ"ד יז 668 (1963); ע"א 27/81 מודול חברה להנדסה מכנית בע"מ נ' אימקו הנדסה תעשייתית וימית בע"מ, פ"ד לז(1) 211, 213 (1983); ע"א 2617/00 מחצבות כנרת (שותפות מוגבלת) נגד הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, נצרת עלית, פ"ד ס(1) 600, בפסקאות 19, 21 (2005)להלן: עניין כנרת).

את ההוצאות הריאליות יש להכפיף להיותן סבירות, מידתיות והכרחיות לניהול ההליך. הגבלה זו: "באה למנוע מצב בו ההוצאות שיוטלו יהיו גבוהות יתר על המידה תוך הרתעת יתר של בעלי הדין, יצירת חוסר שוויון, ייקור מיותר של ההליכים המשפטיים ופגיעה בזכות הגישה לערכאות" (ראה עניין כנרת דלעיל). בית המשפט אף איננו חייב תמיד לפסוק הוצאות ריאליות, בשים לב לנסיבות המקרה, או לשיקולים של מדיניות שיפוטית. כך, בעל דין שזכה בדינו, אך זאת לאחר שניהל את ההליכים בדרך בלתי ראויה, גרם להתמשכות ההליך, או השתלח בבעלי הדין האחרים לא יזכה במלוא הוצאותיו, אם בכלל. עם זאת, בעל דין שנהג כך והפסיד בדינו, יש לחייבו במלוא הוצאות בעל הדין שזכה, ואל יתמה אותו בעל דין אם בית המשפט שם את ההוצאות על הצד הגבוה. 

13.        הסוגיה המשלימה לעיקרון האמור לעיל, היא דרך קביעת ההוצאות . ענין זה יוכרע בהתאם לשיקול דעתו של בית המשפט, ועל יסוד היכרותו את ההליך שהתנהל בפניו.

14.        לאור האמור ובמכלול השיקולים אני מחייב את המבקש לשאת בהוצאות הבנק ובשכ"ט ב"כ בסך של 2,000 ש"ח בלבד, שישולמו תוך 30 יום מהיום.